"שִׁיר הַשִּׁירִים אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה" (א', א')
שיר השירים אשר לשלמה – ראשית תיבות: לאשה.
שיר השירים אשר לשלמה – אותיות: משל לה'.
שלמה המלך בראשית חיבורו רמז על מהות ותוכן מגילת שיר השירים, אשר כולה מדברת על אהבת הקב"ה וישראל, אלא שהדברים נכתבו בדרך משל ומליצה, על דרך אהבת איש לאשתו.
והדברים מפורשים בדברי רבי יהושע אבן שועיב, תלמיד הרשב"א שכתב (שה"ש א', א'): "כי החתן הוא הקב"ה, והכלה – כנסת ישראל… ודימה שלמה המלך בשיר השירים את אהבת ה' לישראל, כחשק החתן לכלה, ואילו היה יודע משל אחר יותר נחמד, היה מדמהו בו, אבל לא מצא אהבה רבה וחשק גדול כחשק חתן וכלה!"
ומשום כך, רמז שלמה המלך בראשי התיבות של הפסוק הראשון בשיר השירים את המילה: לאשה, ובמילה האחרונה שבפסוק נרמזו המילים: משל לה', להורות בזה שהמשיל את ישראל לאשה כלפי הקב"ה שהוא כבעלה, ונמשלה אהבת ה' וישראל כחתן וכלה ששוכנות ביניהם אהבה ואחווה, שלום ורעות, והדגיש זאת שלמה המלך מיד בתחילת שיר השירים, כדי שלא יטעה האדם בדבריו לחשוב שמא מגילת שיר השירים עוסקת ח"ו בענייני אהבת נשים, אלא הכול הוא משל לאהבת ה' וישראל.
וכבר גער מרן הבן איש חי זצ"ל בספרו אבן שלמה באותם הטועים לחשוב שמגילת שיר השירים עוסקת בדברי חשק, וכתב: "והנה פסוקי שיר השירים כפשוטם נראה בדברי חשק בין איש לאשה… אך באמת שלמה המלך ע"ה שהיה חכם מכל האדם, ובעל רוח הקודש, וגדול ומפורסם בכל מיני שבח, הוא אמרם לדברים אלו, והנה בוודאי שכל אלה הם בסוג משל, ומלובש בהם דברים יקרים ונפלאים מאוד מאוד!"
ובעניין זה, מסופר על הגאון רבי שלמה זלמן אויירבך זצ"ל (הליכות שלמה – מועדים, ניסן עמוד שי"ז) שנודע לו אודות אדם שומר תורה ומצוות שחיבר ביאור על מגילת שיר השירים, אלא שיצאה שגגה מתחת ידו; היות ולא השכיל בחיבורו ובביאורו לעמוד על תכונתו וקדושתו של שיר השירים, נחרד רבינו על כך, וביקש שיזמינו את אותו אדם אליו, כשהגיע הלה לפניו, ישב הצדיק וביאר לו באריכות את מגילת שיר השירים ומשמעותה, וגם הדגיש בפניו את קדושתה ומעלתה, ולא הניחו עד שעמד על טעותו והבטיח לגנוז את חיבורו גניזת עולמים.
ולכן גם תמצא שסופי התיבות בפסוק הם: שיר השירים אשר לשלמה – והם עולים בגימטריא למספר 445, ותמצא שגם המילה תַמָה – היא בגימטריא 445, גם תמצא שהמילה: מְקֻדָשׁ (עם הכולל) היא בגימטריא 445, ובא להורות בזה שמגילת שיר השירים מתחילתה ועד סופה היא תַמָה ושלמה, ללא מום וחסרון, וכל השיר הזה הוא מְקֻדָשׁ מתחילתו ועד סופו, כי המשיל בו את ישראל לאשה כלפי הקב"ה, והכול הוא משל לה' ולאהבתו את ישראל.
ולמזהיר ולנזהר – שלומם ירבה כנהר!
מאמרים נוספים:
