מדוע הקב"ה אוהב אותנו יותר מן הגויים?
"יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ כִּי טוֹבִים דֹּדֶיךָ מִיָּיִן" (שה"ש א', ב')
חביבין ישראל לפני הקב"ה יותר מכל האומות כולן, וכך שנו חכמים במשנה בשם רבי עקיבא (אבות ג', י"ד): "חביבין ישראל שנקרו בנים למקום- חיבה יתירה נודעת להם שנקראו בנים למקום, שנאמר (דברים י"ד, א'): "בנים אתם לה' אלוקיכם", וגדולה מזו אמרו (גיטין נו) שכל הנוגע בישראל כאילו נגע בבבת עינו של הקב"ה, וידוע כי אהבת ה' לישראל היא אהבה שאינה תלויה בדבר, שכך העיד הכתוב (שה"ש ח', ז'): "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה!"
אך הבה ונשאל: מדוע הקב"ה מחבב אותנו באהבה גדולה ועצומה כל כך? והתשובה: בזכות אברהם אבינו! שכך אמרו במדרש (שהש"ר ז', ו'): "מלך מלכי המלכים הקב"ה משרה שכינתו בישראל בזכותו של אברהם אבינו, שנאמר בו: ואל הבקר רץ אברהם".
וביאורם של דברים: הקב"ה מצא באברהם אבינו מסירות מיוחדת כלפי מצוותיו, עד כדי כך שגם בשעות הקשות, לא הניח אברהם את מצוות ה', אלא היה דבק בהם ומקיימם במסירות נפש מרובה. וכראיה לכך- מצאנו שבשעה שהיה אברהם אבינו כואב מברית המילה שעשה לעצמו בגיל תשעים ותשע, יום השלישי למילתו היה, שהוא היום הקשה ביותר לנימול, ובו ביום הוציא הקב"ה חמה מנרתיקה, ומחמת כן היה מסוכן לנוע בדרכים, ומה עושה אברהם אבינו באותה שעה קשה עבורו? "והוא יושב פתח האוהל כחום היום!", יושב לו על פתח אהלו, למרות מכאוביו ויסוריו, ממתין ומחכה, צופה ומביט, שמא יעבור מישהו, אולי ימצא אורח לקיים בו מצות הכנסת אורחים, והנה גם לאחר שזימן לו הקב"ה שלשה מלאכים בדמות אנשים, לא נח ולא שקט, רק רץ והתרוצץ לדאוג לכל מחסורם, מפת לחם ומים ועד בשר עגלים ולשונות החרדל, לא היה דבר שהחסיר מהם.
על דבר זה נחקקה אהבת ה' לאברהם ולבניו לנצח נצחים ולעולמי עד! מסירותו של אברהם אבינו ע"ה על קיום מצוותיו של הקב"ה, היא שנתנה לנו את הזכות להיות נאהבים אצל הקב"ה לעד.
ולזה נתכוון שלמה המלך ע"ה באומרו: ישקני מנשיקות- ידוע כי הנשיקה מורה על חיבה ואהבה גדולה ומרובה, ומודים ישראל ואומרים שהקב"ה מנשק אותנו בנשיקותיו לאות אהבתו וחיבתו לנו, וכל זאת בזכות אברהם אבינו שהיה מכניס אורחים במסירות נפש גדולה, והיה בדרך זו מקרבם ומכניסם תחת כנפי השכינה, ועד כדי כך היה מסור למצווה זו, שגם ביום השלישי למילתו ישב על פתח אהלו כחום היום, ממתין ומצפה לאורחים, וזה נרמז בתיבת פיהו שהיא ראשי תיבות של המילים והוא יושב פתח האוהל, דהיינו שהקב"ה מנשק אותנו בנשיקותיו המורות על אהבתו לנו, וכל זאת בזכות פיהו- הוא אברהם אבינו, שעליו נאמר: והוא יושב פתח האוהל כחום היום.
"כי טובים דודיך" על כן רבה אהבתו וידידותו של הקב"ה לנו, וטובים ועדיפים אנו לו "מיין"- משבעים אומות, הם הגויים, כי תיבת יין עולה בגימטריא 70.
והלקח הוא גדול! במעשינו הטובים לא רק שאנו זוכים להיות אהובים לפני הקב"ה, אלא בשכר זאת גם בנינו יזכו לאהבת ה' וחיבתו בזכות מעשינו הטובים, על כן הבה נתאמץ ונתמסר לקיום התורה ומצוותיה, ונדע כי בכך נזכה אנו וכל יוצאי חלצינו להיות חקוקים בליבו של הקב"ה לאהבת אמת לעד ולנצח נצחים!
