"שִׁיר הַשִּׁירִים אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה" (א', א')
שיר השירים אשר לשלמה – ראשי תיבות: אש לה'
שלמה המלך בחכמתו בחר לקבוע ראשי תיבות אלו בתחילתה של מגילת שיר השירים, כדי להורות לנו וללמדנו בזה את מעלת מגילה זו, אשר בכוח קריאתה ואמירתה, לעורר בלב האדם אש להבת קודש לעבודת ה' יתברך, ובסגולת פסוקיה לעורר את האדם לאהבת ה'.
וכך מצאנו בדברי קודשו של הרב שלמה אלקבץ זצ"ל שכתב: "הנה מגילת שיר השירים, איילת אהבים בענייניה… כי היא תזכירהו ליראה את השם הנכבד והנורא, ותזרזהו בעבודתו, תלהיבהו בתורתו, כי כל פריה קודש הילולים…".
כיוצא בכך מצאנו בספר צרור המור להגאון רבי יעקב מליסא שכתב: "והצדיקים – אומרים את השיר המקודש הזה בקדושה ובטהרה, ומלהיב את לבם לעבודת הבורא יתברך!"
ומסופר על הגאון מוילנא (מנוחה וקדושה, עמוד לב) שבליל פסח, בסיומו של הסדר, בעת שהיה קורא את מגילת שיר השירים, נוהג היה להסתגר בחדרו, ולא נתן לאיש להיות עמו באותו זמן, והנה באחת השנים, אחד מתלמידיו היה סקרן לדעת את אשר מתחולל עם הגר"א באותה שעה, וממחשבה למעשה, נכנס התלמיד אל חדרו של הגר"א והסתתר שם, ממתין לראות איך יפול דבר…
והנה בהגיע השעה היעודה, נכנס הגר"א אל חדרו וסגר אחריו את הדלת, ומיד פנה לקרוא את מגילת שיר השירים בדביקות גדולה ועצומה, עד שנראה היה שנשמתו פרחה מגופו מרוב דביקות בה' יתברך, אותו תלמיד בראותו את הגר"א מוטל כמת לפניו, נתמלא פחד ובהלה שמא יקרה נזק לרבו, ועל כן מיד ניגש אל הגר"א ועורר אותו מדביקותו….
אכן, זהו כוחה של מגילת שיר השירים, להביא את האדם לדביקות בה' יתברך, ולהחדיר בלבו אש קודש והתלהבות בעבודת ה'.
ולפיכך שלמה המלך שחיבר מגילה זו, וידע את סגולותיה ומעלותיה, פתח את המגילה בפסוק: שיר השירים אשר לשלמה – ראשי תיבות: אש לה', ללמדנו בזה את כוחה ומעלתה להבעיר בלב האדם אש קודש בעבודת ה'.
ובעניין זה מסופר:
פעם אחת שמע הרה"ק בעל ה'עטרת צבי' זצ"ל אודות הרה"ק רבי ברוך ממעזיבוז זצ"ל, ונודע לו דברים גבוהים ורמים אודותיו, שמועות אלו גרמו מאוד לבעל העטרת צבי לפגוש את רבי ברוך ממעזיבוז, והחליט שהוא בעצמו ייסע אליו על מנת לחזות בעבודת הקודש שלו, אך בטרם שנסע אליו, נכנס בעל ה'עטרת צבי' אל רבו החוזה מלובלין זיע"א ליטול הימנו רשות לנסיעה זו, משקיבל אישור לכך, פנה ונסע אל מעזיבוז ושם נפגש עם רבי ברוך ממעזיבוז.
דרכו של רבי ברוך ממעזיבוז הייתה שבעת שהיה אומר את מגילת שיר השירים ביום שישי, לא היה מסכים לשום אדם להיות עמו באותה שעה, אך בעל ה'עטרת צבי' השתוקק מאוד לראות את רבי ברוך אומר שיר השירים, ועל כן ביקש מאחד מבני הבית להתחבא בחדרו של הצדיק באותה שעה, וכן עשו….
והנה כשהתחיל רבי ברוך לקרוא את פסוקי שיר השירים, להבת קודש אחזה בו, והיה אומר את הפסוקים בעוז ותעצומות, ודביקותו גברה מרגע לרגע, וכשהגיע אל הפסוק: "רַפְּדוּנִי בַּתַּפּוּחִים כִּי חוֹלַת אַהֲבָה אָנִי", הרגישו בכלות הנפש, עד כדי כך שאותו האיש שהיה מסתתר שם עם בעל ה'עטרת צבי' ברח והלך לו, אבל ה'עטרת צבי' נשאר שם במסתורו, וכשהגיע רבי ברוך אל הפסוק: "כִּי עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה רְשָׁפֶיהָ רִשְׁפֵּי אֵשׁ שַׁלְהֶבֶתְיָה", הרגיש ה'עטרת צבי' שנפשו יוצאת ופורחת. אך נתגבר ונתחזק על מקום עומדו, והסתתר שם עד שסיים רבי ברוך ממעזיבוז את קריאת שיר השירים….
ובספר בוצניא דנהורא הובא: שהרה"ק בעל ה'עטרת צבי' היה אומר תמיד שבעת אשר היה קורה לו לפעמים ח"ו נפילה בעבודת ה', היה זוכר באותו זמן את רבי ברוך ממעזיבוז באומרו את שיר השירים, ולהט עבודתו הנשגבה היה מפיח בקרבו אש קודש ויאורו עיניו.
מאמרים נוספים:
