איזה כסף שייך לנו באמת?
"אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת" (ל"ח, כ"א)
מסביר רבינו ה'אור החיים' הקדוש: כלל בידינו שכאשר הפסוק פותח במילה "אלה" – כוונתו היא לפסול ולבטל את מה שקדם לו בעניין זה, כי "אלה" פירושו: אלה ולא אחרים!
וכאן שנאמר: "אלה פקודי המשכן", והכוונה היא למניין וספירת תרומות וכספי המשכן, אם כן, מה באה המילה "אלה" לפסול ולשלול?
והשיב: שכוונת הפסוק היא "לפסול כל מניינים שבעולם!" דהיינו שכל הממון והנכסים שאדם מונה וסופר לעצמו, ומחשיב אותם כרכושו, הפסוק בא ומבטל ממון זה, "כי כל מה שימנה האדם מהקניינים המדומים, אין מניינו – מניין… אבל מניין זה (של תרומות המשכן) – עומד לעולם!" כלומר, כל כסף שאתה סופר אותו כרשותך, והוא רשום על שימך בבנק – הוא בעצם ממון מדומה, כסף זה אינו שלך לנצח. לא לחינם נקרא הממון בפי חז"ל בתואר "זוזים", להורות שהכסף זז ממקום למקום, היום מצוי ברשותך, ומחר כבר איננו…
ומאידך, דווקא הממון שאדם נותן לצדקה וחסד, הוא הכסף האמיתי השייך לאדם לנצח נצחים, והוא קניינו האמיתי. ולכן אמרה תורה: "אלה פקודי המשכן" – דווקא הכספים שנתנו למשכן ה' בתורת נדבה, הם הרשומים והמופקדים על שמו של האדם לנצח, הם ולא זולתם, "אלה" ולא אחרים, כי שאר הממון שרשום על שמו של האדם בבנק, הרי הוא בבחינת מצג שווא, היום בידו, ומחר כבר איננו…
ובעניין זה מצינו מעשה מופלא אודות רבינו שמואל הנגיד זצ"ל, אשר חי לפני כאלף שנים, והיה מגדולי הדורות קמו בישראל. איש מידות ואציל נפש היה, עד כדי כך שמלך ספרד מינה אותו לתפקיד שר האוצר בממלכתו. שאר השרים קינאו בו, לא השלימו עם העובדה שיהודי נתמנה לתפקיד כל כך חשוב, והלשינו עליו למלך שכביכול עשה את עושרו במרמה על חשבון המלך. כמובן שהמלך סירב לקבל את דבריהם, אך הם לחצו שלכל הפחות יבדוק המלך את רשימת נכסיו ויאמת בעצמו את טענותיהם. הסכים לכך המלך וביקש מרבי שמואל שיכין לו רשימה מפורטת של כל נכסיו ורכושו… כעבור כמה ימים הגיש למלך רשימה מפורטת המלמדת שרכושו מונה רק כמה אלפי דינרים, ראה המלך ותמה: "הייתכן?! הן רק ביתך ואחוזתך שווים יותר מהסכום שנקבת!" חייך רבי שמואל והשיב: "אדוני המלך, ביקשת ממני את רשימת הנכסים שלי, ואכן רשמתי לך את כל הכספים שנתתי לצדקה וחסד, כי הם הנכסים השייכים לי באמת. ברם, כל שאר נכסיי ורכושי, אינם שלי, כי היום הם ברשותי, ומחר ייתכן שלא יהיו בידי, ועל כן איני מחשיבם כרכושי האמיתי. אבל רשימה זו היא רכושי האמיתי לנצח נצחים, ואותה איש לא יוכל ליטול ממני לעולם!"
ללמדך, שהממון השייך לאדם באמת, הוא הממון שהשתמש בו למטרות מצווה וצדקה, והשאר – הרי הוא מצג שווא, היום כאן ומחר כבר אינו… (נערך ע"י הרה"ג שמעון יוחאי יפרח שליט"א)
למאמרים נוספים – לחץ כאן.
