תענית אסתר:
א. בימי מרדכי ואסתר נקהלו היהודים בי"ג אדר לעמוד על נפשם מפני אויביהם ושונאיהם, והיו צריכים וזקוקים לרחמים לבל יוכלו אויביהם לשלוט בהם, ועמדו בתפלה ובתחנונים וישבו בתענית באותו יום, כשם שמשה רבנו ביום שנלחם עם עמלק עמד בתענית ובתפלה, וגבר ישראל. [כמבואר במכילתא ס"פ בשלח]. והשי"ת אלקי אבותינו שמע תחנתם וקיבל תשובתם ותעניתם ברצון, וביום אשר שברו אויבי היהודים לשלוט בהם, ונהפוך הוא, אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם, והרגו היהודים בשונאיהם שבעים וחמשה אלף איש, מלבד מה שהרגו בשונאיהם בשושן הבירה, ולא נפקד מאתנו איש, כי לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ה' צבאות. ולכן נהגו בכל תפוצות ישראל להתענות ביום זה בכל שנה ושנה זכר לנס שנעשה להם. וצום זה נקרא "תענית אסתר". [ילקו"י מועדים עמ' רעז. חזו"ע על פורים עמ' לז. מדרש תנחומא (פר' בראשית). שאילתות דרב אחאי גאון (פר' ויקהל סי' סו). הרמב"ם (פ"ה מתענית ה"ה). וע"ע בהר"ן (ספ"ב דתענית) בשם הראב"ד שכתב, שיש לנו סמך בכתוב, שנאמר (אסתר ט לא), וכאשר קיימו על נפשם ועל זרעם דברי הצומות וזעקתם, כלומר, שכשם שקבלו עליהם לעשות את ימי הפורים, כימים טובים, כך קבלו עליהם דברי הצומות וזעקתם, כלומר לעשות תענית בי"ג באדר בכל שנה ושנה. ע"ש].
ב. יום י"ד וט"ו באדר אסורים בהספד ותענית, בכל מקום, בין לבני הכרכים העושים פורים ביום ט"ו לבד, בין לבני עיירות העושים פורים י"ד בלבד.
ג. אם חל י"ג באדר ביום שבת מקדימים להתענות ביום חמישי בשבת, שהוא יום י"א באדר. [ילקוט יוסף מועדים עמ' רעז. חזון עובדיה על פורים עמוד לז].
ד. מעוברות ומניקות פטורות מלהתענות בתענית אסתר. [שהרי אפי' מד' צומות הנזכרים בדברי קבלה צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי, פטורות מלהתענות חוץ מתשעה באב, וכמבואר בדברי מרן הש"ע (סי' תקנד ס"ה), וכ"ש תענית אסתר. וכ"פ להדיא הרמ"א כאן (בסי' תרפו ס"ב). ומרן לא הוצרך לכתבו שהוא נלמד יפה מק"ו. וראה בילקו"י מועדים, ובחזו"ע על פורים]. ומעוברת שאמרו היינו כשהוכר עוברה, שהוא משלשה חודשים ומעלה. ומכל מקום אם סובלת מהקאות ומיחושים או חולשה רבה מותר לה לאכול גם בטרם מלאת לה שלשה חודשים להריונה, ובפרט לאחר ארבעים יום ליצירת הולד. [מור וקציעה (סי' תקנ). מועד לכל חי (סי' ט אות יד). וק"ו לנדון דידן]. ומינקת שאמרו אפילו אם פסקה להניק את בנה, כל שהיא תוך כ"ד חודש ללידתה ומרגישה חולשה יתרה, הרי היא פטורה מלהתענות. וראה בילקו"י מועדים, עמ' רעז. ע"פ מה שאמרו בנדה (ט.) איבריה מתפרקין ואין נפשה חוזרת עליה עד כ"ד חודש. וכ"כ בכנסת חכמי ישראל (סי' עא). ובהגהות המהרש"ם בארחות חיים (סי' תקנ סק"א). וכן נראה דעת הרב אגרות משה (חאו"ח ח"ד ס"ס קיד) שכתב, ומי שהוא חלוש בטבעו יותר משאר בני אדם, נחשב כחולה שמותר לאכול וא"צ להתענות. ע"ש. ואף המניקה הרי היא חלושה בטבעה יותר משאר בני אדם הבריאים. ועכ"פ לענין תענית אסתר שאינו אלא מנהג, היה נראה להקל למניקה תוך כ"ד חודש, אף שהפסיקה להניק בפועל. וע' בשו"ת יחוה דעת ח"א (סי' לה). ונכון לנהוג לפי הרגשת האשה, שאם היא מרגישה שיכולה להתענות, תתענה, ואם היא מרגישה חולשה יתרה וסחרחורת פטורה. ע"ש].
ה. וכן אשה שהפילה פטורה להתענות תוך שלשים יום להפלתה. [אשל אברהם מבוטשאטש מה"ת סי' תקנ]. ואם מרגישה חולשה פטורה מתענית זו אפילו עד כ"ד חודש להפלתה. ואין צריך לומר שיולדת תוך שלשים יום פטורה מלהתענות, ואינה רשאית להחמיר על עצמה. [ילקו"י מועדים עמ' רעח. ע"פ המבואר (בסי' תקנד ס"ה), שיולדת תוך ל' פטורה אפי' מתענית של ט' באב. וכ"כ בתשובת מהר"ם מרוטנבורג האחרונים הובאה בכה"ח שם ס"ק כט].
ו. וכן חולה שאין בו סכנה פטור מתענית זה ואינו רשאי להחמיר על עצמו. ע"פ הש"ע (סי' תקנד ס"ה) והאחרונים שם. וע"ע באשל אברהם (סי' תקנ). ובשו"ת עולת שמואל (סי' קח). ואפילו מי שתקפתו חולשה יתרה אין צריך להתענות. [הגאון יעב"ץ בסידורו (דף שעח: אות כב). והמהר"ח פלאג'י ברוח חיים ר"ס תקנ]. וכן זקן מופלג שהוא תשוש כח, פטור מלהתענות, ואף אינו רשאי להתענות. [רוח חיים פלאג'י על פי תשובת הגאונים]. ואפילו מי שאינו אלא מצטער מכאב עינים לא יתענה, וכשיבריא יפרע תעניתו, אלא אם כן אכל על פי פקודת רופא שאז אינו צריך לפרוע התענית. [עיין ברמ"א (סי' תרפו ס"ב) ובכף החיים שם ס"ק כב]. וכן מעוברות ומניקות וחולה אפילו אין בו סכנה אינם צריכים לפרוע התענית. [ע' במשנ"ב (סק"ה), לד' הישועות יעקב. ובכה"ח (ס"ק כב). ובשו"ת יחוה דעת ח"א ס"ס לה]. אבל הבריאים בין אנשים בין נשים, לא יפרשו מן הצבור. ואפילו מי שבא בדרך וקשה עליו התענית ידחק עצמו ויתענה. [שבולי הלקט (סי' קצד). ב"י. ואחרונים. ובשו"ת דברי יציב (חאו"ח סי' רצ) שהתריע על קצת נשים שמזלזלות בתענית זה, ואוכלות כהרגלן בשאר ימים, ונעשה להם הדבר כהיתר. שזהו נגד ההלכה, וחייבות להתענות. ילקו"י מועדים עמ' רעח. חזו"ע פורים עמ' לט].
ז. כשחל י"ג אדר בשבת והקדימו התענית ליום חמישי, אם טעו ואכלו ביום ה', טוב שיתענו ביום שישי. [שו"ת שבות יעקב ח"ג (סי' נ). שו"ת מי באר (סי' סג). ובמדרש תנחומא (פר' בראשית אות ג) איתא, ואם חל י"ד באדר להיות ביום ראשון בשבת, אסור להתענות אף בער"ש, אלא מקדימים ומתענים בחמישי בשבת, שהוא י"א באדר, שעיקר תענית בסליחות ותחנונים, ואתי לאמנועי מכבוד השבת, וכבוד השבת עדיף יותר מאלף תעניות, דכבוד שבת דאורייתא, ותענית דרבנן, ואתי כבוד שבת דאורייתא ודחי תענית דרבנן. ע"כ. ועיין בשו"ת יביע אומר ח"ג (חאו"ח סי' ג' אות ו). ודו"ק. וע"ע בילקו"י מועדים עמוד רפ, ובחזון עובדיה פורים עמוד מב].
ח. חתן בתוך שבעת ימי המשתה שלו, לא יתענה בצום תענית אסתר. הנה בשו"ת בית דוד (חאו"ח סי' תעו) כתב, שחתן לא יתענה לא צום אסתר ולא י' בטבת. והעיר ע"ז בברכי יוסף (סי' תרפו סק"ו): "ולעיל סי' תקמט סק"ב כתבתי בשם הריטב"א סוף תענית שיתענה ד' צומות". ע"כ. ומבואר בריטב"א שם, דכיון שרגל שלו רגל יחיד מדרבנן, ותעניות אלו דרבים הם, אתי אבלות דרבים ודחי רגל דרבנן. ועוד דמקרא מלא הוא: אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי. ע"כ. ולפ"ז בתענית אסתר שאינו משום אבלות רק משום זכרון לנס, ולא שייך קרא דאעלה את ירושלים וכו', אין החתן מתענה בימי הרגל שלו. ומכ"ש שאין צום תענית אסתר אלא מנהג, לדעת רוה"פ. ועיין בשו"ת יביע אומר ח"ה (חאו"ח סי' מ אות ח), ובשו"ת יחוה דעת ח"ב (סי' עח בהערה). ע"ש].
ט. והוא הדין לשלשה בעלי ברית, שהם אבי הבן, הסנדק, והמוהל, ביום המילה, פטורים מלהתענות תענית אסתר, אפילו כשחל בזמנו, ואינם רשאים להחמיר על עצמם ולהתענות, שיום טוב שלהם הוא. [כן מבואר בביאורי הגר"א (סי' תרפו סק"ח). ואע"פ שהוא ז"ל מיקל גם בד' צומות שלא נדחו, ובזה קי"ל כהריטב"א וסיעתו שבעלי ברית אף שיו"ט שלהם הוא מתענים בהם, משום דהוו אבלות דרבים, מ"מ בתענית אסתר מיהא קי"ל כוותיה. וא"צ להשלים התענית ביום אחר. וכ"כ בשו"ת משיבת נפש, ובמשנ"ב בשעה"צ, ובערך השלחן, ובשואל ונשאל ח"ג, ובחיי אדם, ובקש"ע. ודלא כמ"ש בשלחן גבוה שבעלי ברית יתענו, והסעודה יעשו בלילה. ע"ש. וליתא. ילקו"י מועדים עמ' רפ. שו"ת יביע אומר ח"א סימן לד. יחוה דעת ח"ב סי' עח]
י. יש אומרים שאם אין "עשרה" מתענים בבית הכנסת, בצום תענית אסתר, אין להוציא ספר תורה לקרות בפרשת ויחל, והשליח צבור לא יאמר עננו בחזרה, ברכה בפני עצמה, אלא בשומע תפלה, ויש חולקים, והעיקר להלכה שדי בששה מתענים, שהם רוב מנין, שמוציאים ספר תורה וקורין בו בברכות קריאת ויחל, והשליח צבור אומר עננו בחזרה ברכה בפני עצמה. אך אם אין רוב מנין שמתענים בבית הכנסת בצום תענית אסתר, אין להוציא ספר תורה לקרות פרשת ויחל במנחה, והשליח ציבור לא יאמר עננו בחזרה ברכה בפני עצמה אלא בשומע תפלה. (ואם חל התענית בימי ב' וה', ואין ו' מתענים, יקראו בפרשת השבוע). [ילקו"י מועדים (עמ' רפא). חזו"ע פורים (עמ' מד). ולכאורה היה נראה שאף לדעת המהר"ם בן חביב בשו"ת קול גדול (סי' יד), שבד' צומות הכתובים במקרא, די בששה מתענים מכלל הצבור, לקריאת ויחל ועננו בחזרת הש"צ, מ"מ בתענית אסתר שהוא מנהג בעלמא, י"ל דיש להקפיד שיהיו עשרה מתענים. כעין מ"ש מרן בש"ע (סי' תקסו ס"ג), לענין תענית צבור על כל צרה שלא תבא, ומכ"ש שאפי' בד' צומות דעת הא"ר והח"א והפמ"ג, שצריך להיות י' מתענים, וכמ"ש המשנ"ב (שם ס"ק טו). אולם בשו"ת יגל יעקב (חאו"ח סי' סז אות ב), ובערוה"ש (סי' תקסו אות ז), כתבו, דתענית אסתר שוה לד' צומות דס"ל להחת"ס (סי' קנז) שא"צ שיהיו עשרה מתענים וכו'. ע"ש. ואנכי הרואה שכן המנהג בירושלים, ונראה לקיים המנהג, משום שיש כאן ספק ספיקא, לפי מ"ש בשו"ת גנת ורדים (א"ח כלל א סי' מט), שבכל עת וזמן שיסכימו עשרה להוציא ס"ת ולקרות בה בברכות, רשאים לעשות כן, והביא ראיה מדברי הרב תקון יששכר. ואע"פ שיש חולקים ע"ז, מידי ספק לא יצאנו. ועוד ספק, לפי דעת הראב"ד שגם תענית אסתר יש לו סמך מהכתוב דברי הצומות וזעקתם, ולאו מנהגא בעלמא הוא. ולפ"ז דין תענית אסתר כדין ד' צומות, שאם יש ששה מתענים, מוציאים ס"ת לקריאת פרשת ויחל בברכות. וגם לענין עננו, שהש"צ אומרה בחזרה ברכה בפ"ע, כתב בערוה"ש (סי' תקסו ס"ז), דמ"ש מרן רבינו הב"י בש"ע (בס"ג), שאם אין י' מתענים בביהכ"נ אין הש"צ אומר עננו ברכה בפ"ע, נראה ברור שזהו רק בת"צ על כל צרה שלא תבא, אבל ד' צומות וכן תענית אסתר הקבועים לכל ישראל, די במקצת מתענים, אף שאין שם י' מתענים. ע"ש].
יא. כשקוראים בתורה במנחה בתענית אסתר, אין להעלות לתורה אלא מי שצם. ואם הלוי שנמצא בבית הכנסת לא צם, בין אם יצא החוצה בשעת הקריאה, ובין אם נמצא בתוך בית הכנסת, אין להעלותו לתורה, ויש לקרוא לכהן המתענה במקום לוי. [שו"ת יביע אומר ח"ט חאו"ח סי' ג אות ג. חזון עובדיה פורים עמוד מה].
{כל ההלכות הנ"ל לקוחות מתוך ספר 'ילקוט יוסף' למו"ר הראשון לציון הרב יצחק יוסף שליט"א, וכן באדיבות האתר "תורת אמת"}
להלכות נוספות – לחץ כאן.
