סגולה לפרנסה בשפע
"זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ… וְאִם דַּל הוּא וְאֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת, וְלָקַח כֶּבֶשׂ אֶחָד אָשָׁם… וּשְׁתֵּי תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה אֲשֶׁר תַּשִּׂיג יָדוֹ… זֹאת תּוֹרַת אֲשֶׁר בּוֹ נֶגַע צָרָעַת אֲשֶׁר לֹא תַשִּׂיג יָדוֹ בְּטָהֳרָתוֹ" (י"ד, ב'-ל"ב)
כתב רבינו חיים בן עטר – "האור החיים" הקדוש זיע"א: הנה התורה הקדושה מורה לנו בפסוקים אלה, שאם קרה שהמצורע הוא דל ואביון ואין ידו משגת להביא שלושה כבשים לטהרתו כנדרש – די שיביא כבש אחד לקורבן אשם; ובמקום להביא שני כבשים נוספים – די שיביא שני תורים או שני גוזלי יונה ביום טהרתו. ומסיימת התורה דין זה במילים: "זאת תורת אשר בו נגע צרעת אשר לא תשיג ידו בטהרתו".
והנה מובא בזוהר הקדוש (תיקו"ז כב) שהעניות והדלות נקראות בתואר "צרעת", וזו תלויה בזו. כי ידוע שבעוון לשון הרע נענש האדם בצרעת, ולפעמים הקב"ה מביא על האדם עניות ומחסור במקום צרעת. וטעם הדבר – משום שבגמרא (נדרים סד) אמרו שהמצורע נחשב כמת, וגם העני נחשב כמת, ושניהם – חייהם אינם חיים. על כן הקב"ה מביא על בעלי לשון הרע עוני ומחסור במקום צרעת, כי הא בהא תליא.
ועל פי זה ביאר שזו כוונת התורה באומרה: "זאת תורת אשר בו הנגע". דהיינו מי שנכשל בלשון הרע ולא שב בתשובה, הרי שעדיין "בו הנגע" – ראוי הוא להיענש בנגע הצרעת. ובמה ייענש? "אשר לא תשיג ידו" – הרי שמן השמיים יענישוהו בעוני ובמחסור, עד שלא יהיה בידו ממון אפילו לקנות את קורבנותיו ביום טהרתו, ובלית ברירה יביא גוזלים לטהרתו.
וכבר אמרו על דרך הדרש כי המילה "פרנסה" היא אותיות "רסן פה". דהיינו שהרוצה פרנסה בשפע, ייתן רסן לפיו ויימנע מלדבר לשון הרע ורכילות, כי בעוונות אלה מסתלקת הברכה מהאדם. ומי אינו רוצה שפע ופרנסה טובה? הבה נשמור על פינו ונתברך בכל מילי דמיטב.
(נערך ע"י הרה"ג שמעון יוחאי יפרח שליט"א)
למאמרים נוספים – לחץ כאן.
