לשמור על הפה!
"כְּמַעֲשֵׂה אֵפֹד תַּעֲשֶׂנּוּ זָהָב תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן" (כ"ח, ט"ו)
פירש רבינו יעקב אביחצירא – ה'אביר יעקב' זיע"א בספרו "פיתוחי חותם": המלה "אפד" עולה בגימטריא 85 כמנין המילה "פה", וידוע מאמר חכמים: "אם דיבור שווה כסף – הרי ששתיקה שווה זהב", וזו כוונת הפסוק: "אפד תעשנו זהב", שתייקר את פיך ודיבורך כזהב, ואל תרבה בדברים, כי אין טוב אלא שתיקה.
וגם אם תחפוץ לדבר, אז עליך לדעת את המשך הפסוק, והוא "תכלת וארגמן", כלומר, שתכלית הדיבור הוא להיזהר ממה שנרמז במילה "ארגמן", כי המילה "ארגמן" היא ראשי תיבות: איסור – שצריך להיזהר מדברי איסור כגון: ליצנות. רשות – הם דברי רשות, כגון דיבורים בענייני משא ומתן, מסחר ופרנסה, שאין איסור לדבר בהם, הרי הם לצורך. גמרא – הם דיבורים שמדבר בדברי תורה, שהם דיבורי מצווה. מצווה – הם דיבורים שמדבר לצרכי מצווה ועבודת ה', שהם דיבורים רצויים. נכרת – מלשון כרת, והם דבורים אסורים שמביאים את האדם לאבדון, כגון: דברי לשון הרע ורכילות, שהם דיבורים האסורים בתכלית האיסור, ועליהם אמרו: מות וחיים ביד הלשון.
ומכאן אתה למד שבדיבור יש אפשרות לדבר דברים טובים ורצויים, ואפילו להשתמש בו לדיבורי מצווה ולימוד תורה, אך מאידך גיסא, גם אפשר לדבר דיבורי איסור חס ושלום.
ולכן באה התורה ברמז והזהירה את האדם שיזהר בלשונו, וישתמש בו אך ורק לדברי תועלת, דברי מצווה ולימוד תורה, וישמור פיו ולשונו מכל דיבור אסור.
ובמה הדברים אמורים? ישנם אנשים שמזלזלים בפיהם ובדיבורם, אין להם ערך לקדושת הפה והדיבור, וטענתם: מה רע בכך, בסך הכול רק דיברתי דיבורים בעלמא!
אולם טעות גדולה בידם. אילו היו רואים את החורבן שדיבוריהם מחוללים בעולמות עליונים, היו נזהרים שבעתיים.
הבה נשמור את פינו ונרוויח עולם ומלואו, שהרי "שומר פיו ולשונו – שומר מצרות נפשו".
(נערך ע"י הרה"ג שמעון יוחאי יפרח שליט"א)
למאמרים נוספים – לחץ כאן.
