ותומכיה מאושר!
"וְלָקַחְתָּ אֶת כֶּסֶף הַכִּפֻּרִים מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְנָתַתָּ אֹתוֹ עַל עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד וְהָיָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי ה' לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם" (ל', ט"ז)
ביאר הצדיק רבי יעקב אביחצירא זיע"א בספרו "פיתוחי חותם": הן אמרו חכמים ז"ל (פסחים נג:): כל המטיל מלאי לכיס של תלמידי חכמים, זוכה ויושב בישיבה של מעלה, שנאמר (קהלת ז', י"ב): "כי בצל החכמה – בצל הכסף", כי לעתיד לבוא יעמיד הקב"ה חופה של כבוד לכל אחד ואחד מתומכי ומחזיקי לומדי התורה, ויעמיד ה' את חופתם בסמוך ללומדי התורה, ונמצא שגם תומכי התורה ולומדיה יזכו להיות מסתופפים בצילם ובמחיצתם של עמלי התורה.
ומדוע יזכו למעמד של כבוד בעולם הבא? משום שאם אין קמח – אין תורה, ובזכות תמיכתם ועמידתם האיתנה לצד לומדי התורה, מתרוממת קרנה של תורה בעולם הזה!
וכתב רבינו ה'אביר יעקב': יסוד זה רמזה התורה בפסוק ואמרה: "ולקחת את כסף הכִּפֻּרים" – דהיינו, אותו הכסף שברצונך לתת לצדקה, כדי לכפר על נפשך ועל מעשיך, "ונתת אֹתו על עבֹדת אֹהל מועד" – תן אותו לעמלי התורה המצויים תדיר באוהל מועד ובבית ה', לאותם החובשים את ספסלי בית המדרש תדיר, לתמוך בהם ובתורתם, "והיה לבני ישראל לְזִכָּרוֹן לפני ה'" – בזכות תמיכתכם זו בלומדי התורה, יהא הדבר נזכר ונחשב לפני ה', כאילו אתם עצמכם למדתם תורה לפניו, כי בצל החוכמה – בצל הכסף, וזו היא הכפרה הגדולה ביותר "לכפר על נפשֹתיכם".
ובעניין זה מסופר על נדיב שהיה תומך בישיבת וולוז'ין המעטירה. לימים מלאו ימיו ושנותיו של אותו נדיב, והוא הלך לעולמו. והנה באחד הימים נתעמק ראש הישיבה – הגאון רבי חיים מוולוז'ין זצ"ל – בלימוד המשניות, הגיע למשנה מסוימת ונתקשה בביאורה לשיטת אחד מחכמי הראשונים, נלאה מלהבין. מרוב יגיעתו התעייף והתנמנם, והנה בחלומו נגלה לו אותו נדיב וביאר לו את דברי המשנה על בוריים, והיו הדברים נהירים ובהירים. נתעורר ראש הישיבה באחת ואמר: "ידוע ידעתי שבעולם האמת מלמדים את התורה לכל אותם שתמכו בלומדיה בעולם הזה, אך לא ידעתי שבזמן קצר כל כך הם מגיעים לעומקה של תורה!"
(נערך ע"י הרה"ג שמעון יוחאי יפרח שליט"א)
למאמרים נוספים – לחץ כאן.
